מבצע דוגמן 5

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבצע דוגמן 5
משגר טילים מסוג SA-6 ליד כביש בירות-דמשק
משגר טילים מסוג SA-6 ליד כביש בירות-דמשק
משגר טילים מסוג SA-6 ליד כביש בירות-דמשק
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
תאריך הסכסוך 7 באוקטובר 1973
מקום רמת הגולן
תוצאה ניצחון סורי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל ישראל

מצרים 1972מצרים 1972סוריה

כוחות

מערך הנ"מ הסורי בחזית רמת הגולן

אבדות

6 מטוסי פנטום הופלו, 10 מטוסים ניזוקו, 2 טייסים נהרגו, 9 טייסים נפלו בשבי

סוללת SA-3 הושמדה, סוללת SA-2 נפגעה

"דוגמן 5" היה שם הקוד לפקודת מבצע לתקיפה נרחבת של מערך סוללות טילי הנ"מ של צבא סוריה ברמת הגולן על ידי חיל האוויר הישראלי. המבצע בוצע ביומה השני של מלחמת יום הכיפורים, ב-7 באוקטובר 1973, ונכשל. חיל האוויר ספג במבצע פגיעות באנשי צוות אוויר, אובדן של שישה מטוסי פנטום, ופגיעה במטוסים נוספים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוללת SA-6

בין מלחמת ההתשה למלחמת יום כיפור בנתה סוריה בעזרת ברית המועצות מערך נ"מ מתנייע שהורכב מטילי קרקע אוויר מסוג SA-2, SA-3 ו-SA-6 וגובה בתותחי נ"מ בקטרים שונים ובהם תותחים מונחי מכ"ם מסוג "שילקה" ובטילי כתף מדגם SA-7. מערך הטילים הסורי כלל כ-30 סוללות טילים שנפרסו בשתי רצועות: 5 סוללות באגן דמשק ו-25 סוללות באזור רמת הגולן. רוב מערך הטילים הסורי (15 מתוך 25 סוללות) היו טילי SA-6 שביו מוכפפות לדיוויזיות החי"ר והשריון ותוכנננו לנוע איתם מערבה בפריצת מלחמה.

תורת הלחימה שהתגבשה בחיל האוויר הישראלי בתרחיש של מלחמה כוללת בתקופה זו הייתה פתיחת המלחמה במכה מקדימה רחבת היקף שתפגע במערך הנ"מ של מדינות העימות באופן שיאפשר לחיל האוויר לסייע לכוחות הקרקע במהלך המלחמה בצורה אפקטיבית תוך שליטה בשמיים. כדי להתמודד עם סוללות הטילים הסוריים, הכין צה"ל תוכנית מגירה שנקראה "דוגמן" לתקיפת המערך.

תוכנית מבצע דוגמן 5[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית כללה מאמץ משולב ומתוזמן של טייסות של מטוסי תקיפה ולוחמה אלקטרונית (ל"א) בסיוע כוחות תותחנים. בסך הכול נדרשו לביצוע המבצע כ-235 גיחות: 60 גיחות במטס מקדים לדיכוי תותחי נ"מ, 87 גיחות לתקיפת סוללות הטילים, 8 גיחות של מטוסי סיוע ו-80 גיחות של מטס ציד סוללות משלים.

התכנון היה לנתיבי טיסה מוגדרים של מטוסי תקיפה שיטוסו בגובה נמוך מאוד ובדממת אלחוט אל המטרות. בהגיעם למטרות יבצעו המטוסים "יעפי חטף" שבהם ינסקו למשך 40 - 45 שניות ויצללו אל המטרות. במהלך הצלילה יזהו הטייסים את המטרות, יטילו את כל מטען הפצצות בהטלה אחת וישובו מערבה לבסיסם.

בתזמון מדויק תשולב במתקפה הפגזה ארטילרית לעבר סוללות נ"מ קרובות, ירי מוץ מסוללות תותחים וממטוסי סער, ישוגרו טילים נגד מכ"מים מסוג שרייק, תופעל לוחמה אלקטרונית ממסוקים ומאתר ל"א במוצב החרמון, וכן ישוגרו מל"טים מסוג "תלם" שנועדו להעסיק את סוללות הטק"א הסוריות בעקיבה ובירי אל עבר מטרות דמה, ליצירת הטעייה, לחשיפת מכ"מים ולשיגורים מוטעים של טילים סוריים.

תוכנית "מבצע דוגמן" עודכנה מפעם לפעם. התוכנית האחרונה עודכנה במאי 1973 ונקראה "דוגמן 5". התוכנית המקבילה לתקיפת מערך טילי קרקע-אוויר במצרים נקראה "תגר 4".

ההיערכות למבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר 6 באוקטובר 1973 הצטברו ידיעות מודיעיניות על כוונת מצרים וסוריה לפתוח במלחמה בשעות הערב של אותו יום. משהופצה ההערכה החדשה למטכ"ל, המליץ מפקד חיל האוויר האלוף בני פלד על מכה מקדימה בסוריה. בשעה 7:00 לערך הורה פלד למטה חיל האוויר להיערך להפעלת מבצע דוגמן 5 בשעה 10:30 עד 11:00 בטרם יפתחו המצרים והסורים בהתקפה, וזאת במידה שתאושר מכה מקדימה על ידי הממשלה.

סמוך לאחר הוראת פלד הודיע קצין החיזוי כי מעל רמת הגולן צפויה עננות עד שעות הצהריים. בעקבות זאת הורה פלד על שינוי המשימה והיערכות למבצע "נגיחה י"א" להפצצת שדות התעופה הצבאיים בסוריה. אולם הממשלה החליטה בשעה 12:30 לא לאשר ביצוע מכה מקדימה.

בשעה 21:30 כשבע וחצי שעות לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים הוחלט לבצע בבוקר המחרת את מבצע תגר 4 לפגיעה במערך הטילים המצרי.

לפנות בוקר יום המחרת 7 באוקטובר, התברר שחטיבות שריון סוריות פרצו לדרום רמת הגולן, וכי מצב כוחות צה"ל בחזית סוריה קשה. בשל החשש מפריצת השריון הסורי לבקעת הירדן, החליט המטכ"ל על הפסקת מבצע תגר בחזית המצרית ועל הפעלת דוגמן 5. בשעה 06:57 הורדה פקודה לטייסות על הפסקת תגר והפעלת דוגמן 5ב', וזאת בסד זמנים צפוף כאשר שעת ה-"ש" היא 11:30.

הביצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס F-4 פנטום נושא פצצות, אוקטובר 1973

התקיפה החלה כמתוכנן בשעה 11:30, חלק מהמבנים פנו לעבר הים התיכון ואיגפו את המערך הסורי, חלק איגפו את המערך בטיסה מעל ירדן וחלק הגיעו אל היעד בטיסה מעל רמת הגולן מעל אזורים שנכבשו על ידי צבא סוריה ובהם איומי נ"מ בצפיפות גבוהה, ובהם תותחי נ"מ מסוג ZSU-23-4 מונחי מכ"ם שיעילותם הייתה גבוהה. במבצע השתתפו 64 מטוסי קרב:

  • 13 מטוסי F-4 פנטום מטייסת 69 המריאו מבסיס רמת דוד לתקיפת שש סוללות טק"א. לאחר הנסיקה לצורך השלכת הפצצות גילו הטייסים להפתעתם כי המחפורות ריקות. אחד המטוסים זיהה בעודו מבצע יעף נסיקה סוללת טק"א הממוקמת מתחתיו. הטייס אהוד חנקין והנווט שאול לוי ניסו לתקוף אותה למרות המיקום שאיננו נוח לתקיפה וזאת תוך ביצע תמרון חריף והתרסקו עם מטוסם מבלי שהספיקו לנטוש. אף סוללה לא נפגעה בתקיפה של טייסת 69.
  • 15 מטוסי F-4 פנטום מטייסת 119 המריאו מתל נוף, וטסו בנתיב ישיר מעל צפון רמת הגולן לתקיפת שש סוללות טק"א. בנתיב הטיסה הספיקו להתמקם כוחות נ"מ סוריים. בעת ביצוע יעפי התקיפה גילו הטייסים כי חלק מהמטרות לא נמצא במחפורת. אחד מהמטוסים נפגע מאש נ"מ ביציאה מהיעף. הטייס אבי ברבר והנווט צבי אפיק נטשו את מטוסם הפגוע ונפלו בשבי. אף סוללה לא נפגעה בתקיפה.
  • 17 מטוסי F-4 פנטום מטייסת 201 המריאו מחצור, וטסו בנתיב ישיר ממערב למזרח מעל דרום רמת הגולן באזור צומת רפיד לתקיפת שלוש סוללות טק"א ניידות מדגם SA-6 ושני אתרי מכ"ם. בקשת הטייסת ומפקד הכנף לשינוי נתיב סורבו על ידי מחלקת המבצעים בשל מורכבות המבצע. בדרכם ליעדים ספגו המטוסים אש נ"מ כבדה שממנה נפגעו שני מטוסים וארבעת אנשי הצוות שבהם נטשו ונשבו. 4 מטוסים נוספים נפגעו במהלך התקיפה ואחריה והצליחו לשוב פגועים לנחיתה בישראל.
  • 9 מטוסי F-4 פנטום מטייסת 107 המריאו מבסיס חצרים, וטסו בנתיב שעקף את מערך הטילים מדרום דרך שטח ירדן לתקיפת ארבע סוללות טק"א. בעת התקיפה גילו הטייסים שכל המחפורות ריקות. עם זאת, אחד המבנים שבהובלת רן גורן החליט להסתכן ולחפש סוללה אחרת לתקיפה ותקף בהצלחה סוללת טילי SA-3 והשמיד אותה.
  • 10 מטוסי A-4 סקייהוק מטייסת 115 ("הדרקון המעופף") מתל נוף.

התקיפה הסתיימה בשעה 14:30 לערך.

תוצאות התקיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המשימה שאליה נועד המבצע לא בוצעה. הרוב המכריע של המחפורות שהותקפו התגלו כריקות, שכן סוללות הטק"א שהיו בהן כבר דילגו מערבה עם עוצבות הקרקע הסוריות. מתוך 30 סוללות שיועדו לתקיפה הושמדה רק סוללת טילים אחת מסוג SA-3 וסוללה אחת מסוג SA-2 נפגעה.
  • אבדות של חיל האוויר הישראלי במבצע היו כבדות. הופלו שישה מטוסי פנטום ישראלים, שלושה בדרך ליעד ושלושה בחזרה ממנו. המטוסים נפגעו מתותחי נ"מ בנתיב טיסתם מעל אזורים שבהם שהו כוחות סוריים או בעת יעף התקיפה שבו המטוסים הגביהו וכיוונו לקראת שחרור הפצצות.
  • שני אנשי צוות אוויר, אהוד חנקין ושאול לוי נהרגו בהתרסקות מטוסם כאשר ביצעו ניסיון חוזר לתקוף מטרה, לאחר שגילו אותה במקום שונה מן הצפוי. שניהם עוטרו לאחר מותם בעיטור העוז. שמונה אנשי צוות נוספים נפלו בשבי הסורי, וצוות אחר נטש בשטח ישראל וחולץ. טייסת 201 ("האחת") נפגעה קשה במיוחד בתקיפה: ארבעה ממטוסיה ננטשו, ושני מטוסים נוספים נפגעו ונאלצו לנחות נחיתת חירום בבסיס רמת דוד (ולא בבסיס האם של הטייסת בחצור).
  • בעקבות הכישלון המבצע לא נעשה ניסיון נוסף לתקוף את מערך הטק"א ברמת הגולן, והיא נותרה אזור מוגן נ"מ עד סוף המלחמה, עובדה שהגבילה את יכולת הסיוע האווירי הקרוב והאמנעה של מטוסי חיל האוויר.
  • כישלון המבצע השפיע באופן שלילי על מורל טייסי חיל האוויר הישראלי ועל הדרג הפיקודי. מנגד, חיל ההגנה האווירית הסורי ראה בכישלון הישראלי הישג גדול, וקבע את תאריך המבצע כיום מערך הנ"מ.

השפעות מאוחרות של כישלון המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום המלחמה נמתחה ביקורת על מפקד חיל האוויר, האלוף בני פלד, שלא עמד בלחץ שהפעילו עליו שר הביטחון והרמטכ"ל בכך שלא התעקש על השלמת מבצע תגר כמתוכנן. מבצע תגר הופסק לאחר שהחל, והכוח האווירי הוסט לרמת הגולן ללא היערכות נאותה. כמו כן נמתחה ביקורת על מפקד הבסיס עמוס לפידות שלא שינה את נתיב הטיסה של מטוסי טייסת 201 שעבר מעל עוצבות הצבא הסורי שחדרו אליו ביממה הראשונה למלחמה והפכו אותו מסוכן.

כישלון דוגמן 5 המחיש את הקושי הרב בהתמודדות עם טילי הנ"מ, והמריץ את חיל האוויר למצוא פתרונות מבצעיים לבעיה. פתרונות אלו, שכללו נשק לתקיפה מרחוק ואמצעי לוחמה אלקטרונית, פותחו בעשור הבא, ובאו לידי ביטוי במבצע ערצב-19 שבו הושמדו סוללות הטילים הסוריות בבקעת הלבנון במהלך מלחמת לבנון הראשונה, וזאת ללא נפגעים.

קשיי התפקוד של חיל האוויר הישראלי במהלכי הפתיחה של מלחמת יום הכיפורים לא נחקרו על ידי ועדת אגרנט, והמסקנות מהם לובנו רק בתחקירים פנימיים של החיל.

הסיבות לכישלון המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • העדר מודיעין עדכני - מערך הטילים הסורי כלל 25 סוללות SA-6[דרוש מקור][מפני ש...] שניידותן גבוהה. הצלחת ההבקעה של כוחות הקרקע הסוריים ותנועתן מערבה, גררה בעקבותיה דילוג של מערך הנ"מ אל מחוץ למחפורותיהן שהיו יעד לתקיפה. עומס הזמנים ועננות כבדה מנעו ביצוע גיחת צילום חדשה, וחיל האוויר הסתמך על צילום אווירי מ-5 באוקטובר - צילום שלא היה עדכני.
  • טיסה בנתיב גישה מסוכן - במהלך ההכנות לתקיפה התברר כי קיים ריכוז נ"מ בנקודת החצייה המתוכננת של טייסת 201 את הגבול הסורי מעל תל פארס. מטה חיל האוויר ומפקד בסיס חצור, עמוס לפידות, התבקשו לאשר נתיב חלופי, אך סירבו עקב מורכבות התכנון וקוצר הזמן.
  • נוהל קרב חפוז ולחוץ - בסיום יום הלחימה הראשון, הוחלט במטה הכללי כי צריך להתמודד ראשית עם מערכי הנ"מ של מצרים. השלב הראשון של המבצע להשמדתן, שכונה "תגר 4", בוצע בשחר 7 באוקטובר, והמשכו תוכנן להמשך היום. אולם עקב פריצת צבא סוריה בדרום רמת הגולן, שנתפסה כמסוכנת אצל מקבלי ההחלטות, ובעיקר בקרב שר הביטחון משה דיין שונו הפקודות והמבצע הופסק. במקום זאת הוחלט לתקוף את סוללות הנ"מ של סוריה, בהתאם לפקודת "דוגמן".
  • היעדרות מערך ל"א - יחידות מוסקות של לוחמה אלקטרונית שיועדו למבצע, כאשר תפקידן היה להטעות ולהעמיס על אמצעי הגילוי של האויב, לא שולבו במבצע כיוון שלא הספיקו להגיע מן הגזרה הדרומית, בה נועדו לפעול ב"מבצע תגר". מוצב החרמון שבו אמצעי ל"א נכבש בידי הסורים.
  • סוללות תותחים ישראליות לא היו יכולות לסייע - סוללות התותחים שהיו מוצבות בגזרה השתתפו בקרבות ההדיפה של כוחות סוריים קרקעיים ולא היו יכולות ללסייע בארטילריה על סוללות טק"א קרובות ולא יכולות היו לשגר פגזי מוץ.
  • חוסר תיאום בהפעלת מערך הפיתיונות - טייסת 200 שנפרסה ברמת דלתון ערב המלחמה, התכוננה לביצועו של מבצע דוגמן בשעות הבוקר של יום 7 באוקטובר, כפי שהיה אמור להתקיים בפקודות המלחמה המקוריות. הטייסת לא עודכנה על שינוי במועד הפעלת דוגמן 5, והדבר הביא לכך שהטייסת שיגרה את המל"טים ששימשו כפיתיון שנועדו "לבזבז טילים" לסוללות הנ"מ אל מול המערך הסורי בבוקר. במהלך מבצע דוגמן שהתקיים בשעות הצהריים, הטייסת נשארה ללא מל"טים וכך לא ביצעה את תפקידה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]